כהן נ' מדכניקה אורותופון צפון בע"מ

פסק דין

ביום 9.11.06 רכשה התובעת מהנתבעת שני מכשירי שמיעה. לטענתה, בעת הרכישה סוכם כי אחד המכשירים ניתן לה לניסיון, והיא תוכל להחזירו לנתבעת, אם לא תהיה מעונינת בו. בתמורה למכשיר זה מסרה לרשותו של אמנון אמיר (להלן: אמיר") שיק פקדון.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי סוכם בין הצדדים, כי את אחד משני המכשירים היא רוכשת, ואילו את המכשיר הנוסף היא רשאית להחזיק אצלה לניסיון, והיא רשאית להשיבו לנתבעת עד מספר ימים לפני מועד פרעון השיק שנתנה, בסכום של 8,560 ₪. היא נסעה עם המכשירים לחו"ל, וכאשר חזרה פנתה לאמיר, וטענה כי המכשירים אינם מותאמים לאוזניה, ועל כן אינם פותרים את בעית השמיעה שלה. אמיר ניסה לתקן את המצב, אך לא הצליח בכך. עוד מסרה, כי הודיעה לאמיר, כי היא נמצאת בבירור רפואי לגבי מצב השמיעה, והוא הבטיח, כי לא יפקיד את השיק עבור המכשיר הנוסף עד שתשוב אליו לאחר גמר הבירור.

ביום 3.7.07 הסתיים הבירור הרפואי שעברה, והסתבר, כי היא אינה נזקקת למכשירי השמיעה. בשלב זה פנתה לאמיר, וביקשה להחזיר את המכשיר הנוסף, אולם הוא סרב.

ביום 31.7.07 הפקידה הנתבעת את השיק שניתן עבור המכשיר הנוסף.

לטענת התובעת, סירובה של הנתבעת לקבל בחזרה את המכשיר הנוסף מהווה הפרה של ההסכם ביניהן.

את התביעה הגישה התובעת ביום 7.9.09.

בעדותה מסרה התובעת, כי לאחר קבלת המכשיר פנתה לראשונה לנתבעת בבקשה להחזירו כחודש לאחר הרכישה, ואז שכנע אותה אמיר לנסותו שוב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים, עד שביום 3.7.07 ביקשה להחזיר את המכשיר "באופן ברור וסופי".

אמיר טען בכתב ההגנה, כי בהתאם לטופס "הזמנת מכשירי שמיעה" (להלן: "טופס ההזמנה") עליו חתמה התובעת, היא קיבלה את המכשיר לתקופת ניסיון בת שבועיים. התובעת הגיעה מספר פעמים לשם כיוון המכשיר. בסופו של דבר הפקיד את השיק שלה, לאחר שלא הגיעה להסדיר את התשלום. עוד ציין אמיר, כי אורך חייהם של מכשירי שמיעה הינו כארבע שנים, ולכן החזרת המכשיר בשלב זה אינה אפשרית.

בעדותו הדגיש אמיר, כי טופס ההזמנה הינו ההסכם בין הצדדים, ועל פיו אפשרית החזרה של מכשיר שמיעה תוך 14 ימים, בצירוף החשבוניות והקבלות. בדרך כלל מוארכת תקופה זו לתקופה בת חודש. אמיר מסר, כי לאחר 16.1.07 לא הגיעה אליו התובעת יותר, דהיינו כל הפעמים בהן הגיעה לכוון את המכשיר קדמו למועד זה.

אמיר ציין, כי התובעת לא היתה יכולה להחזיר את הקבלה והחשבונית עבור המכשיר, שכן היא מסרה אותן לקופת חולים "מכבי", וקיבלה החזר עבור חלק מסכום הרכישה, דהיינו סכום של 3,661 ₪ עבור כל אחד משני המכשירים.

דין התביעה להידחות מחמת מספר טעמים. ראשית, בין הצדדים נערך הסכם כתוב, ועל כן נטל הראיה החל על התובעת להראות כי ההסכם שונה, הינו נטל מוגבר. התובעת לא עמדה בנטל זה. טענתה כי הורשתה להחזיק במכשיר במשך חודשים ארוכים אינה הגיונית, בפרט נוכח טענת הנתבעת, שלא נסתרה על ידי התובעת, כי אורך חייו של מכשיר שמיעה הינו כארבע שנים. בנוסף, התובעת לא חלקה על כך שפנתה לקופת החולים שלה לשם קבלת החזר עבור המכשיר, דבר המצביע על כוונה להחזיקו ברשותה ולא להחזירו; ואף מונע יכולתה לעמוד בתנאי שנקבע בהסכם לשם החזרת המכשיר לנתבעת בתום תקופת הניסיון, דהיינו החזרתו "בצירוף קבלות וחשבוניות מס מקוריות".

בנוסף, התובעת הגישה את תביעתה למעלה משנתיים לאחר שהנתבעת סרבה לקבל בחזרה את המכשיר. שיהוי ניכר זה הביא לידי כך, שאם תתקבל התביעה, הרי שהנתבעת תחויב לקבל לידיה מכשיר שאינו בר שימוש ולכן חסר ערך. על כן מהווה שיהוי זה בהגשת התביעה ויתור על זכותה של התובעת להחזיר את המכשיר לנתבעת, אף אילו היתה לתובעת זכות כזו כשביקשה להחזיר לנתבעת את המכשיר.

לפיכך אני דוחה את התביעה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: